חרדת שינייםפחד שיניים

פחד ממחטים: פחד מזריקה דנטאלית

"אני מבוהל עד עומקי נשמתי מזריקה דנטאלית. היא כואבת נורא! והמראה של המזרק מעורר פי פחד מוות".

"אני מבועת לחלוטין מכל מחט. אינני מסוגל לסבול את המחשבה על זריקה, עד כדי כך שאני נמנע מזריקות גם כשהן הכרחיות לחלוטין".

פחד ממחטיםאם אתה מבוהל עד עומקי נשמתך מזריקות אינך לבד! סקר בריאות השיניים במבוגרים לשנת 1988 בבריטניה ציין, ש-8% מהמשיבים דיווחו על פחד מזריקות (Todd & Lader, 1991). ממחקרים מסוימים עולה, כי כמעט 5% מהאוכלוסייה עלולים לסבול באופן כללי מפוביה ממחטים.

רמת הפחד משתנה מאדם לאדם, אך אנשים מסוימים מפחדים מזריקות דנטאליות במיוחד בעוד אחרים סובלים מפוביה מכל סוג של מחט. אנשים מסוימים סובלים מפחד עד כדי הימנעות מזריקות בכל מחיר (גם במחיר חייהם).

אנשים מסוימים מפחדים מתחושת ההרדמה כמעט כמו מהזריקה עצמה.

הסיבות לכאב בזריקות דנטאליות

רוב הסובלים מפוביה ממחטים חוו לפחות ניסיון מר אחד עם זריקה (מעניין לציין, כי זריקות לבהונות מוזכרות לעתים קרובות! מסתבר שזריקות אלו עלולות להיות הגרועות ביותר). קיימות מספר סיבות לכך, שזריקה דנטאלית עלולה להיות כואבת:

העדר אמפתיה:

ייתכן שתופתע לשמוע, שהזריקות הראשונות שסטודנטים לרפואת שיניים נותנים לחבריהם ללימודים בבית הספר לרפואת שיניים נטולות כאב. אולם, לעתים הזריקות שהם נותנים הופכות יותר ויותר לבלתי נוחות ככל שעובר הזמן. מעניין לציין, כי סטודנטים לרפואת שיניים מופתעים מהעדר הכאב בזריקות ראשונות אלו, כיוון שחלק מהם חוו זריקות כואבות בעבר בתור מטופלים. ההסבר הסביר ביותר לכך הוא שהסטודנטים השתדלו ככל יכולתם להפוך את הזריקה לנוחה (ביודעם שהם הבאים בתור לקבלה, ושעליהם לראות את חבריהם ללימודים עד סוף לימודי רפואת השיניים!). "שיטת הסבבים" מעודדת אמפתיה, אך אמפתיה זו אובדת לעתים כשרופאים מסיימים את בית הספר לרפואת שיניים והעבודה הופכת לשגרה תחת לחץ זמן. ייתכן שמדובר גם במנגנון הגנה – רופאי שיניים נתקלים לעתים קרובות באנשים הסובלים מבעיות כואבות, כגון מורסות או פציעות. כדי להימנע מלשאת את הכאב של כל מטופל, ייתכן שרופאי שיניים עוברים תהליך של דסנסטיזציה (ביטול רגישות) ופשוט לא נקשרים יותר. המפתח הוא למצוא רופא שיניים, שלא איבד את החמלה ובאמת אכפת לו מהנוחות של המטופלים שלו – רופאי שיניים רבים נוהגים כך, אם לא רובם!

אי-שימוש באלחוש מקומי (ג'ל הרדמה):

באזורים מסוימים של הפה אמנם ניתן לבצע אלחוש מקומי ללא כאב מבלי להשתמש בג'ל הרדמה, אך יש להשתמש תמיד בג'ל הרדמה בזריקות שיכאבו בלעדיו. הג'ל באמת עובד כשמאפשרים לו לפעול מספיק זמן – הרקמה הרכה תהיה כה רדומה שלא תוכל להרגיש את חדירת המחט.

שימוש במחט קהה:

תופעה זו כמעט אינה קיימת יותר, כיוון שכיום משתמשים במחטים חד-פעמיות. עם זאת, בעבר מחט קהה הייתה גורם נפוץ לזריקות כואבות. הבעיה עלולה עדיין להתעורר כיום כשנותנים מספר זריקות – יש להחליף את המחט לאחר 3‏-‏4 פעמים. אם אתה זוכר זריקות כואבות מאוד, שניתנו לפני שנים רבות, ייתכן שהסיבה להן הייתה מחט קהה!

העדר מתיחה של הרקמה והזרקה לא עדינה:

באזורים מסוימים של הפה יש למתוח את הרקמה כדי להקל על הזריקה.

הפעלת לחץ או תנודה (באמצעות אצבע, מקל צמר גפן או התקן חדיש המכונה DentalVibe) עשויה לחסום כל תחושה של כאב (העצבים המשדרים תנועה וכאב חוסמים למעשה חלק משידור הכאב מהעצבים האחרים). העיקרון זהה לעיסוי של אזור כואב (לדוגמה, במקרה של חבלה). תופעה זו מכונה גם "תיאוריית בקרת השער בכאב".

הפעלת לחץ חשובה במיוחד באזורים, שקשה יותר לבצע בהם אלחוש מקומי ללא כאב – במיוחד החך.

המידע באתר זה אינו במקום ואינו מתיימר להחליף או להיות במקום מידע של רופא שיניים מומחה השתלות שיניים