חרדת שינייםפחד שיניים

מהי פוביה דנטאלית?

במהלך טיול ברחוב תמים למראה אתה עובר ליד שלט מרפאה של רופא שיניים. באופן מיידי, לבך מתחיל לפעום במהירות, אתה מתכסה בזיעה קרה וחש רעד ובחילה. ררר… עוד תזכורת למילה המאיימת כל כך שמתחילה בר' – עדיף כבר לחצות את הכביש ולעבור לצד השני. נשמע לך מוכר? ייתכן שאתה אחד מאנשים רבים, הסובלים מפוביה דנטאלית!

פוביה דנטאליתבאופן מסורתי, "פוביה" מוגדרת כ"פחד חמור ובלתי הגיוני, המוביל להימנעות מהמצב, מהאובייקט או מהפעילות שפוחדים מפניהם" (למרות שהמילה היוונית "פוביה" פירושה פשוט פחד…)

חשיפה לגירוי המפחיד מעוררת תגובת חרדה מיידית, העלולה להתבטא בהתקף פאניקה. פוביה גורמת למצוקה רבה, ומשפיעה על היבטים אחרים של חייך – לא רק על בריאות הפה. אנשים הסובלים מפוביה דנטאלית ישקיעו זמן רב במחשבה על השיניים שלהם, על רופאי שיניים או על סיטואציות דנטאליות, או בניסיון לא לחשוב על שיניים, על רופאי שיניים או על סיטואציות דנטאליות. עיסוק זה קשה למדי בחברה בת ימינו, הרוויה בתזכורות מכוערות כמו פרסומות למשחות שיניים.

המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM-IV) מתאר פוביה דנטאלית כ"פחד ניכר ומתמיד – מופרז ובלתי סביר". המדריך מניח גם, שהאדם מזהה שהפחד מופרז או בלתי סביר.

והמסקנה? אין ספק, כי קריטריוני ה-DSM-IV לא נקבעו לפי קבוצה מייצגת של אנשים הסובלים מפוביה דנטאלית (המשך לקרוא כדי להבין מדוע). עם זאת, גרסה חדשה ומתוקנת תפורסם בקרוב כך שייתכן שההגדרה תשתנה. ייתכן שיעניין אותך ללמוד, שהמדריך שקדם ל-DSM-IV‏ (DSM-III) הגדיר הומוסקסואליות כהפרעה נפשית… דומני שרבים מהסובלים מפוביה דנטאלית, אם לא רובם, יתנגדו לכך שיתייגו אותם כסובלים מהפרעה נפשית.

אין זה אומר, כי פוביה דנטאלית אינה יכולה להופיע במקביל לבעיות נפשיות אחרות – ברור שכן. נראה, כי פוביה דנטאלית נפוצה יותר באנשים הסובלים מבעיה נפשית אחרת – במיוחד הפרעת חרדה כללית, הפרעת פאניקה/אגורפוביה, דיכאון ואמטופוביה. מחקר מראה, שכ-20% מהאנשים הסובלים מפוביה דנטאלית סובלים במקביל מבעיה נפשית. מאידך, 25% מכל המבוגרים סובלים לפחות מבעיה נפשית אחת הניתנת לאבחון בכל שנה…

הבעיה העיקרית בהגדרה של "פוביה דנטאלית" היא שלא קיים סוג אחד בלבד של פוביה דנטאלית כי אם סוגים רבים – חלקם הגיוניים, ואחרים הנראים פחות "הגיוניים".

ברכה ושות' (2006, HI Dental Journal) גורסים, כי ברוב המקרים המונח פוביה דנטאלית איננו הולם בשל רוב הסיבות שפורטו כאן.

ניתן להתווכח על השאלה אם הפחד "בלתי סביר", "מופרז" או "בלתי הגיוני"… אולם, זו ודאי לא הבעיה אם התגלגלת לידיו של רופא השיניים הלא נכון! זו אחת הסיבות, אגב, לכך שאנשים מפתחים מלכתחילה פוביה דנטאלית…

ההבדל בין חרדה, פחד ופוביה. קיים הבדל בין חרדה, פחד ופוביה דנטאליים

חרדה דנטאלית היא תגובה לסכנה לא ידועה.

חרדה היא תופעה נפוצה ביותר, ורוב האנשים סובלים מחרדה דנטאלית במידה זו או אחרת – במיוחד אם הם מתעתדים לעבור טיפול שלא התנסו בו מעולם.

ביסודו של דבר, מדובר בפחד מהבלתי ידוע.

  • פחד דנטאלי הוא תגובה לסכנה ידועה ("אני יודע מה רופא השיניים מתכוון לעשות – הייתי בסרט הזה ואני מפחד!"), הכוללת תגובת הילחם-או-ברח כשמתעמתים עם הגירוי המאיים.
  • פוביה דנטאלית זהה ביסודה לפחד, אך מדובר בפחד חזק בהרבה ("אני יודע מה קורה כשאני ניגש לרופא השיניים – אין סיכוי שאחזור לשם אם אוכל להימנע מכך. אני כל כך מבוהל שיש לי בחילה").
  • תגובת הילחם-או-ברח מופיעה גם כשרק חושבים על המצב המאיים, או כשמזכירים לך את קיומו. אדם הסובל מפוביה דנטאלית יימנע בכל מחיר מטיפול שיניים – עד שהבעיה הגופנית או הנטל הפסיכולוגי של הפוביה יכריעו אותו.

קיימות שיטות סיווג אחרות שמבחינות בין שני סוגים של חרדה דנטאלית: חיצונית ופנימית.

חרדה דנטאלית חיצונית מוגדרת כחרדה, הנגרמת מחוויה דנטאלית טראומטית. לפי הסברה, חרדה דנטאלית פנימית נובעת מהפרעות חרדה אחרות.

באופן דומה, קטגוריות הפחד הדנטאלי מבחינות בין 4 קטגוריות של פחד דנטאלי:

  1. פחד מגירוי ספציפי
  2. חוסר אמון בצוות הדנטאלי
  3. חרדה כללית
  4. פחד מאסון (פחד ממקרה חירום רפואי)

ברוב המקרים, שני הפחדים הראשונים נגרמים על ידי ניסיון מר בעבר ("פחדים חיצוניים"), בעוד שחרדה כללית ופחד מאסון ניתנים לסיווג כפחדים פנימיים.

עם זאת, הבחנות אלו אינן מועילות תמיד. לדוגמה, ייתכן שאדם סבל בעבר ממקרה חירום רפואי אמיתי במהלך טיפול שיניים (נדיר ביותר, אך לא בלתי אפשרי – לדוגמה, במקרה של תגובה אלרגית אמיתית וחמורה). במקרה זה, הפחד מאסון נובע מניסיון עבר מר. כששואלים אדם ממה הוא מפחד לגבי רופא שיניים ותשובתו היא "מהכול", רופאי שיניים עשויים להסיק מכך שמדובר בסימן לחרדה כללית למרות שייתכן שאדם זה אינו חרד במיוחד בחיי היומיום.

מובן, שייתכן שאנשים יתאימו ליותר מקטגוריה אחת.

חרדה דנטאלית חיצונית עלולה להיתפס כחרדה פחות "הגיונית" בהשוואה לפחדים, הנגרמים על ידי ניסיון עבר מר. אולם, מניסיוני, לאחר שמכירים את ההיסטוריה של אדם ואת הגורמים לחרדה שהוא סובל ממנה, ברוב המקרים יש לה הסבר הגיוני מאוד (למרות שכשמדובר בטראומת ילדות ייתכן שאנשים לא יזכרו את האירועים שגרמו לחרדה).

הכי בטוח להניח תמיד, שפחדים "בלתי הגיוניים" אינם בלתי הגיוניים כלל וכי הם נגרמו על ידי אירועים אמיתיים ביותר.

כיצד מודדים פוביה דנטאלית?

חוקרים המנסים למדוד את רמת הפחד משתמשים לשם כך בכלים שונים, כגון סולם החרדה הדנטאלית של קורה (DAS) וגרסה מקוצרת של הסולם – סולם החרדה הדנטאלית המתוקן (MDAS). אם אתה סובל מפוביה דנטאלית לא תתקשה במיוחד להגיע לציון גבוה במדידה לפי הסולם, שלא לדבר על כך שאתה מספיק מפחד מהתוצאה עצמה!

במקום לנסות את הסולם, שאל את עצמך את השאלה הבאה: "האם אני מבוהל עד עומקי נשמתי מרופאי שיניים, ונמנע בכל מחיר מלפנות אליהם"? אם התשובה היא כן, מדובר במדד טוב לפוביה דנטאלית! אם אתה סובל מפוביה דנטאלית, אפילו תזכורת לא מזיקה על כל דבר הקשור לרפואת שיניים עלולה לחולל התקף פאניקה – לדוגמה, אנשים המשוחחים על רופאי שיניים או על שיניים, פרסומות למשחות שיניים או "מילים דנטאליות" (לדוגמה, צירופי מילים המכילים הטיה של המילה שן או מילים כמו 'בשוגג').

בעיות בהגדרת פוביה דנטאלית

אחת הבעיות בהגדרה של פוביה דנטאלית היא שאדם יכול לחוות "חרדה דנטאלית" (תגובה לסכנה לא ידועה) בדיוק כמו "פוביה" – ובהחלט ניתן להגדיר אדם זה (או שהוא יגדיר את עצמו) כאדם הסובל מפוביה. מהמחקר המועט הזמין עולה, כי תופעה זו עלולה להיות שכיחה יותר בקרב אנשים הסובלים מחרדה באופן כללי. כמו כן, אנשים מסוימים, שמעולם לא חוו ניסיון מר עם רופא שיניים או מהליך דנטאלי, עלולים לפתח פחד או פוביה דנטאליים. דבר זה נובע בדרך כלל מלמידה עקיפה (כלומר, משמיעה או מקריאה של סיפורי אימים מאנשים אחרים, לרבות הורים או תיאור בתקשורת).

דומני, ש"פוביה דנטאלית" היא פשוט קיצור שימושי ל"פחד אימים מהמחשבה על רופאי שיניים ו/או על רפואת שיניים ו/או על כל דבר הקשור לרפואת שיניים". אנשים מסוימים מרגישים שהפחד שלהם מוצדק והגיוני, בעוד אחרים מרגישים כי הדאגה ממשהו שנראה כי "לאף אדם אחר" אין בעיה איתו טיפשית. למעשה, המונח "פוביה דנטאלית" הוא מונח כללי, המכסה מגוון רחב של פחדים שונים – כפי שתוכל לראות בעמודים העוסקים בפחדים נפוצים. נראה גם, כי קיימים מספר סוגי משנה נבדלים למדי של פוביות דנטאליות, כגון פוביה ממחטים או פחד אימים מהמחשבה על בחילה ועל הקאה.

מהם הגורמים הנפוצים ביותר לפוביה דנטאלית?

ניסיון מר: ברוב המקרים, פוביה דנטאלית נגרמת עקב ניסיון מר, או במקרים מסוימים נוראי, עם רופא שיניים (ממחקרים עולה, כי דבר זה נכון לכ-80 עד 85% ממקרי הפוביה הדנטאלית, אך קשה למצוא דוגמאות מייצגות לכך). מלבד ביקורים כואבים אצל רופא השיניים, דבר זה כולל גם התנהגויות פסיכולוגיות שונות כגון השפלה על ידי רופא שיניים.

היסטוריה של התעללות: פוביה דנטאלית שכיחה גם בקרב אנשים, שעברו התעללות מינית. גם היסטוריה של הטרדה, או של התעללות גופנית או נפשית על ידי בעל סמכות, עלולה לתרום להתפתחות של פוביה דנטאלית – במיוחד כשהיא משולבת בניסיון מר עם רופאי שיניים.

חוסר אכפתיות של רופא שיניים: רבים סבורים, גם בקרב אנשי מקצוע בתחום רפואת השיניים, שהפחד מכאב הוא הגורם לאנשים להימנע מלפנות לרופא שיניים. אולם, גם כשהכאב הוא החשש העיקרי הכאב כשלעצמו אינו בהכרח הבעיה.

אם הכאב היה הבעיה, אנשים הסובלים מפוביה דנטאלית לא היו נמנעים מלפנות לרופא השיניים גם כשהם סובלים מכאב שיניים. ההשפעה הפסיכולוגית העצומה היא של הכאב הנגרם על ידי רופא השיניים דווקא, הנתפס כקר וכשולט. הסיכוי שכאב הנגרם על ידי רופא שיניים שנתפס כאכפתי יגרום לטראומה פסיכולוגית נמוך בהרבה (וויינר ושות', 1999).

השפלה: גורמים אחרים לפוביה דנטאלית כוללים הערות חסרות רגישות ומשפילות מרופא שיניים או משיננית. למעשה, הערות חסרות רגישות ותחושת ההשפלה העזה שהן מעוררות הן חלק מהגורמים העיקריים, העלולים לגרום לפוביה דנטאלית או לתרום לה. בני אדם הם יצורים חברתיים, והערכה חברתית שלילית תעצבן את רוב האנשים – למעט מי שיש לו עור של פיל. אם אתה אדם רגיש, הערכה שלילית עלולה להיות חוויה מטלטלת.

למידה עקיפה: גורם אחר לחרדה דנטאלית הוא למידה על ידי תצפית. אם לשפוט לפי הפורום שלנו, ולפי המחקר הזמין (לדוגמה, טאונאנד, דימיג'ן ודיאן, 1999), נראה כי מידת החשיבות של גורם זה משנית בלבד. אם הורה או מטפל אחר מפחד מרופאי שיניים, הילדים עלולים לזהות זאת וללמוד גם הם לפחד – גם בהיעדר ניסיון מר. להקשבה לסיפורי האימה של אחרים על ביקור אצל רופא שיניים מטורף עלולה להיות השפעה דומה. כמו כן, התיאור של "רופא השיניים" בתקשורת (במיוחד בסרטים, בסרטים מצוירים, בקומדיות לילדים ובסרטי אימה כמובן) עלול לגרום לאנשים לפתח פחדים דנטאליים. דוגמאות לכך כוללות את "Horton Hears a Who" ואת "Nick at Night".

מוכנות: אנשים עלולים להיות "מוכנים" מטבעם ללמוד פוביות מסוימות, כגון פחד ממחטים. במשך מיליוני שנים, לאנשים שלמדו במהירות להימנע מנחשים, מגבהים ומברקים (וכן מעצמים חדים, כמו מחטים, שלא עוקרו בימים אלו וגרמו לדקירה לא נעימה!) היה ככל הנראה סיכוי טוב לשרוד ולהעביר הלאה את הגנים שלהם. לפיכך, לא בטוח שצריך מפגש כואב עם מחט כדי לפתח פוביה.

דחק פוסט טראומטי: מחקר מראה, שאנשים שעברו חוויות דנטאליות איומות סובלים (באופן לא מפתיע) מתסמינים המדווחים בדרך כלל על ידי אנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). ההפרעה מתאפיינת במחשבות טורדניות על החוויה הרעה, ובסיוטים על רופאי שיניים או על סיטואציות דנטאליות.

המידע באתר זה אינו במקום ואינו מתיימר להחליף או להיות במקום מידע של רופא שיניים מומחה השתלות שיניים